מכתב תודה ממשה בוך, חבר דגניה

לעומר ולרגביו הרעננים שלום,

לעונג היה לי לארח אתכם ולהיות לכם שמש. כשראיתי אתכם מגיחים באשמורת אחרונה מן הרכב בבגדי עבודה עם מזמרות לחגורכם התמלאתי קנאה וגעגוע. כך נראנו אני וחבריי לגרעין הנחל בהגיענו לדגניה לפני חמישים ושלוש שנים. כך נראו אז גם נערי הקיבוץ ונערותיו. הזכרתם לי כפי שכתבה נעמי שמר בשירה ההיאחזות הנחל בסיני את ארץ ישראל הישנה והיפהפיה והנשכחת. 

זכות גדולה נפלה בחלקי לארח אתכם בבית כנסת בקיבוץ הראשון בארץ שמקימיו רבים מהם תלמידי ישיבות בהגיעם לכאן השליכו מאחורי גוום את הטלית והתפילין אך מעולם לא חדלו לראות עצמם כיהודים.
זכרו נא זאת גם בבגרותכם. החברה בישראל רבת פנים היא אך יש לה משהו משותף.  הלואי שתזכו להיות מכובדים על ידי כולם אך גם מכבדים את כולם.
רגבים יקרים ועומר חמדת ליבי
יקרתם לי מאוד באורח חייכם ובדרך ארץ שנכרה בהתנהגותם.
עפר אני לרגליכם.
תחזקנה ידיכם.
שבת שלום.
אוהבכם,
משה בוך, דגניה

accessibility